טיפול בחרדה חברתית

באיזו דרך להמשיך את חיי? אני בתמונה לפני שטיפלתי בחרדה חברתית

הידעת שלפי נתונים מארה"ב, רק חצי מהאנשים שסובלים מחרדה חברתית פונים לטיפול?

כלומר חצי מהאנשים שחווים חרדה, לחץ מתח ותסכול כל יום כתוצאה מכך שקשה להם להיות באינטראקציות חברתיות מוותרים מראש על טיפול שיקל עליהם את החיים.

גם אני הייתי במצב הזה, במשך הרבה שנים לא טיפלתי בחרדה החברתית שלי. כשהייתי בת 15 הלכתי לפסיכולוגית, שתעזור לי להיות פחות ביישנית אבל המפגשים האלו לא עזרו לי, ולאחר כשנה הפסקתי אותם. במשך 25 השנים הבאות, לא עשיתי כלום בנושא.

בכלל לא ידעתי שיש לי חרדה חברתית. חשבתי שאני שקטה וביישנית ושאלו הן תכונות האופי שלי, ואי אפשר לשנות אותן. חשבתי שזה טבעי להתרגש, להלחץ ולהרגיש "פרפרים בבטן" לפני כל מפגש חברתי, לפני מפגש עם אנשים שלא מכירים ואפילו לפני שהמטוס נוחת בשדה תעופה בארץ אחרת… חשבתי שכולם מרגישים כך ושאין דרך אחרת לחיות.

עד שיום אחד גיליתי שאני מרגישה ומתנהגת שונה מאשר בעבר. זה לא קרה פתאום, אלא לאחר כשנתיים שבהם עברתי תהליכים בשיטת "המסע". התחלתי לשים לב שקל לי יותר לדבר ולהביע את מה שאני רוצה, קל לי יותר לפנות לאנשים ביוזמתי ולהשתתף בשיחות וארועים חברתיים. שמתי לב שאני כבר לא לחוצה ומפחדת מאנשים. ורק אז הבנתי עד כמה הייתי סגורה, חסומה וחרדה. באותו הזמן גם גיליתי את המושג "חרדה חברתית" והבנתי שזה מה שהיה לי במשך השנים.

באחד התהליכים שעברתי בתחילת הדרך, דמיינתי מה יקרה אם אני לא אשנה את עצמי, אם אמשיך להשאר ביישנית, סגורה, לא מביעה את עצמי ומפחדת מאנשים. דמיינתי איך יראו השנים הבאות שלי מבחינה אישית ומקצועית. אילו קשרים חברתיים יהיו לי, איך יהיו היחסים עם המשפחה ואיך ארגיש עם עצמי. דמיינתי את השנים שעוברות ומה קורה בהן כשאני נשארת ביישנית וסגורה. ממש דמיינתי את הרגעים האחרונים בחיי ואיך אני נזכרת בחיים שלי שעברו, ללא משמעות, ללא מימוש עצמי ובבדידות נוראה. זה היה עצוב וקשה מאד.

בהמשך התהליך, דמיינתי מה יקרה ואיך יראו החיים שלי אם אתגבר על הפחד ואשתחרר מהביישנות והסגירות, ומה יקרה כשאוכל להיות פתוחה ואוטנטית עם עצמי. בדרך הזו, החיים היו הרבה יותר טובים, היחסים עם המשפחה והחברים היו פתוחים ועמוקים, מלאי אהבה. הצלחתי להגשים את החלומות שלי ולממש את עצמי מבחינה מקצועית. בסוף חיי, הסתכלתי אחורה בתחושת סיפוק על המשפחה האוהבת שהקמתי, נזכרתי בכל האנשים שעזרתי להם ועזבתי את הגוף בידיעה שמלאתי את היעוד שלי כאן. התחושה היתה הרבה יותר טובה ושלווה.

לבסוף דמיינתי לעצמי, אלו משאבי נפש יעזרו לי כדי להתגבר על הפחד ולבחור בדרך חדשה של פתיחות, אוטנטיות ומימוש עצמי.

לקחתי לעצמי הרבה אומץ…המון אומץ. כי להשתנות, אומר לצאת מאזור הנוחות המוכר שלי ולאפשר לעצמי להיות במרכז תשומת הלב, ליזום ולדבר עם אנשים. וזה מאד מפחיד. רק לחשוב על הרעיון שאוכל להתנהג בצורה שהכי הפחידה אותי גרם לי לדפיקות לב. לכן מלאתי את עצמי באומץ. כל תא ותא בגוף שלי התמלא באומץ לבצע את השינוי.

לקחתי לעצמי גם סבלנות, יכולת התמדה ונחישות, כי ידעתי שזהו תהליך ומסע, שלפעמים הוא לא פשוט, וכדי להגיע למטרה אסור לי לוותר באמצע.

בחודשים שעברו מאז אותו תהליך, גיליתי את הארועים והאמונות שיצרו את הביישנות, הסגירות והחרדה החברתית. טיפלתי בארועים אלו ובתפיסה שלי אותם, שחררתי את האמונות המגבילות והחלפתי אותן בידיעות חדשות ומעצימות. כתוצאה מכך, רוב החרדה שלי נעלמה.

אני מזמינה אותכם לעשות את התרגיל הזה – לדמיין את החיים שלכם בשנים הבאות בשני המקרים – ללא שינוי מהותי ועם שינוי. ואשמח לשמוע בתגובות מה גיליתם.

רוצים להשתחרר מהחרדה החברתית, הביישנות והסגירות ולהתחיל לחיות באמת?

לתאום טיפול בחרדה חברתית, צרו איתי קשר:

* שדה חובה