באחד התהליכים שעברתי בתחילת הדרך, דמיינתי מה יקרה אם אני לא אשנה את עצמי, אם אמשיך להשאר ביישנית, סגורה, לא מביעה את עצמי ומפחדת מאנשים. דמיינתי איך יראו השנים הבאות שלי מבחינה אישית ומקצועית. אילו קשרים חברתיים יהיו לי, איך יהיו היחסים עם המשפחה ואיך ארגיש עם עצמי. דמיינתי את השנים שעוברות ומה קורה בהן כשאני נשארת ביישנית וסגורה. ממש דמיינתי את הרגעים האחרונים בחיי ואיך אני נזכרת בחיים שלי שעברו, ללא משמעות, ללא מימוש עצמי ובבדידות נוראה. זה היה עצוב וקשה מאד.

בהמשך התהליך, דמיינתי איך יראו החיים שלי אם אתגבר על הפחד ואשתחרר מהביישנות והסגירות. בדרך הזו, החיים היו הרבה יותר טובים והיחסים עם המשפחה והחברים היו פתוחים ועמוקים. הצלחתי להגשים את החלומות שלי ולממש את עצמי מבחינה מקצועית. בסוף חיי, הסתכלתי אחורה בתחושת סיפוק על החיים ועזבתי את הגוף בידיעה שמלאתי את הייעוד שלי. התחושה היתה הרבה יותר טובה ושלווה.

לבסוף דמיינתי לעצמי, אלו משאבי נפש יעזרו לי כדי להתגבר על הפחד ולבחור בדרך חדשה של פתיחות, אותנטיות ומימוש עצמי. לקחתי לעצמי הרבה אומץ…המון אומץ. כי להשתנות, זה אומר לצאת מאזור הנוחות המוכר שלי ולאפשר לעצמי להיות במרכז תשומת הלב, ליזום ולדבר עם אנשים. וזה מאד מפחיד. רק לחשוב על הרעיון שאוכל להתנהג בצורה שהכי הפחידה אותי גרם לי לדפיקות לב. לכן מלאתי את עצמי באומץ. כל תא ותא בגוף שלי התמלא באומץ לבצע את השינוי. לקחתי לעצמי גם סבלנות, יכולת התמדה ונחישות, כי ידעתי שזהו תהליך וכדי להגיע למטרה אסור לי לוותר באמצע.

בחודשים שעברו מאז אותו תהליך, גיליתי את הארועים והאמונות שיצרו את הביישנות, הסגירות והחרדה החברתית. טיפלתי בארועים אלו ובתפיסה שלי אותם, שחררתי את האמונות המגבילות והחלפתי אותן בידיעות חדשות ומעצימות. כתוצאה מכך, רוב החרדה שלי נעלמה.

אני מזמינה אותכם לעשות את התרגיל הזה – לדמיין את החיים שלכם בשנים הבאות בשני המקרים – ללא שינוי מהותי ועם שינוי.